סיכום ורפלקציה
"תצלמו משהו שבוער בכם, תצלמו את הסיפור שלכם".
תהיתי, מהו הסיפור שלי. מה אני, בתור נערה בת 18 בי"ב, חווה ביום-יום שלי שיאפשר לי לייצר את סדרת החלומות שלי.
לצופים יש מקום מרכזי בחיי. אני בצופים מכיתה ד', אך בשנתיים האחרונות התחלתי לאבד את המקום שלי בצופים. הרגשתי שהאחווה, התשוקה, הזיקה לצופים ולשבט שלי בפרט, נעלמות אט אט.
לקח לי זמן להבין שאני משתנה וגם המסגרת משתנה וזה טבעי. אך, זה היה הרבה מעבר לזה. כל החברים שלי היו מהצופים וברגע שהרגשתי שאני כבר לא מתאימה, איבדתי את החברים שלי. לא היו לנו תחומי עניין משותפים.
ואז הגיע הרעיון לפרויקט.
הבנתי מה אני חווה. תבניות. מסגרות שונות. רובנו משתייכים לתבנית מסוימת מגיל צעיר. הדרך "בנויה מראש" ומירב החברים שלך גם הם הולכים באותה דרך. קשה מאוד לייצר חברים אחרים כשכולם משתייכים לתבנית מסוימת אם התבנית מפסיקה להתאים.
לאחר שמצאתי את הרעיון לפרויקט התחלתי לחשוב כיצד אני מעבירה את המסר שלי.
אולי אצלם אנשים לבושים במאפיינים של הסטיגמה, אולי אשים אנשים בתוך קופסה מובנת ובכך אשדר את המסר שלי. הרבה רעיונות עלו ונפסלו. הרעיון לפרויקט בער בי, אך לא מצאתי את הדרך המיטבית בה אוכל להעביר את המסר. לבסוף, לאחר חיפושים רבים עם עצמי ובעזרת טלי, מצאתי את הדרך.
אקווריום. תבנית שקופה היכולה לייצג תבניות רבות בתלות בתוכן שלה.
כל אחד מגביל את עצמו ב"אקווריום משלו" שמאפיין את התבנית בה הוא נמצא.
מהרגע שמצאתי את הדרך בה אני רוצה להעביר את המסר, נהניתי לצלם והרגשתי שאני מצליחה לבטא את עצמי ואת המסר שלי. למדתי לצלם בסטודיו ולהפעיל את הפלאשים ושיפרתי את היכולות הטכניות בצילום. כמובן שזה היה רחוק ממושלם. דיברתי רבות עם טלי כיצד להפוך את הסדרה שלי למעניינת ומגוונת. בהתחלה, צילמתי רק בסוג אקווריום אחד אך מהר מאוד הבנתי שכך הסדרה לא תהיה מספיק מעניינת. הוספתי סוג נוסף של אקווריום ועדיין היה משהו חסר. נדרשו שלושה סוגי אקווריום והרבה ניסוי וטעיה על מנת שארגיש שתהליך יצירת הסדרה הושלם.
ההתמודדות שלי לא ייחודית והרעיון אף הוא לא.
תבניות וסטיגמות הן חלק מאד משמעותי בחיי בני נוער וכל אחד מאיתנו מחפש ומנסה למצוא את הדרך שלו. ניסיתי לחשוב, לאורך כל תהליך היצירה, כיצד להפוך בעיה סטנדרטית וידועה, שרובנו חווים לסדרה ייחודית ומקורית. במילים אחרות, לקחת רעיון בנאלי ולהפוך אותו לכזה ששווה פרויקט גמר. הנני טיפוס מתבונן, ובימוי והעמדה של אנשים קשים לי, על אחת כמה וכמה גיוס אנשים שישתפו פעולה עם הרעיון שלי. לכן, הלידה של הפרויקט לוותה בקשיים.
גם לאחר שמצאתי את הדרך נאבקתי בשאלה האם הביצוע של הצילומים אכן מעביר את המסר שלי או שהמתבונן יחשוב " זה רק אקווריומים". במהלך העבודה היו הרבה הערות והארות מצד טלי, יעל והכיתה שהנחו אותי ושלחו אותי לצלם שוב ושוב על מנת לשפר את הפרויקט. והיה גם המאבק עם עצמי: לחזור לסטודיו שוב ושוב ולצלם עד שזה יהיה מושלם.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר בצורה ייחודית ואני שמחה בתוצר שלי ובעבודה המרובה שהשקעתי השנה.
בהסתכלות לאחור למדתי, בזכות תהליך יצירת הפרויקט, שאם יש לי רעיון לא צריך לוותר עליו, אלא למצוא את הדרך ולהיות סבלנית גם לתהליך וגם לעצמי.
התמונה שבעיניי מייצגת את הפרויקט שלי באופן מיטבי היא התמונה של "הילדותית".
בתמונה זו האקווריום והרקע משתלבים באופן אחיד וגבולות האקווריום מטשטשים עם הרקע.
הפריטים שבתמונה והצבעים שבה משתלבים יחד ונוצרת הרמוניה.
בזכות סך כל החלקים, אני חושבת שתמונה זו מייצגת את הפרויקט שלי באופן מיטבי.